מילון מושגים לשפה הכלבית

מקור הכלב מהזאב. זאבים חיים בלהקה וכל להקה זקוקה למנהיג. המנהיג האנושי אינו צריך להיות כוחני, אלא כזה שנותן זכויות ומקבל חובות. החבר על ארבע חייב להיות בתחתית הסולם ההיררכי על מנת שהתנהגותו תהיה מאוזנת.

שיטות אילוף המבוססות על אמון וחיזוקים. הכלב הוא חיה של להקה ואנחנו המנהיגים. בסיס התפיסה הוא שהכלב מעוניין לרצות את המנהיג. דפוס החשיבה שעלינו להקנות לכלב: "מה אעשה על מנת לרצות את הבעלים שלי". לדוגמה: כאשר הכלב מתיישב לידי, אשבח אותו, אומר לו "כלב טוב" ואלטף אותו.

שיטות אילוף המבוססות על פחד, כבוד וכאב. הכלב הוא חיה של להקה ואנחנו המנהיגים. בסיס התפיסה הוא שלכלב יש כבוד ופחד מהמנהיגים. דפוס החשיבה שנקנה לכלב : "מה לא אעשה על מנת לא לחטוף". לדוגמה: על מנת שהכלב לא ימשוך אותי בשעת הליכה, אלביש עליו קולר חנק ובכל פעם שהכלב ימשוך, אתקן אותו. הוא ירגיש תחושה לא נעימה וישאר צמוד לרגל שלי.

חיי הכלב מתחלקים למספר פרקים משמעותיים:
(החלוקה תלויה בגודל ובגזע הכלב ולכן הנתונים הינם כלליים).
0-12 יום – שלב היניקה, עיניים עצומות, תחילת שליטה במרחב האימהי.
12 יום עד 7 שבועות – שלב קריטי בהתפתחות הגור. אין להפרידו מאמו לפני תום תקופה זו, גם אם סיים לינוק. במהלכה ילמד את השפה הכלבית, ילמד להיכנע ולהכניע, ילמד הרגלי ניקיון ראשונים מאמו וילמד על צורת ההתקשרות הכלבית.
7 שבועות עד 5.5 חודשים – סוציאליזציה ראשונית במרחב, היכרות עם הלהקה החדשה והסביבה. עיצוב התנהגותי, גמילה מצרכים בבית. הכלב בימים אלו כמו מחשב: מה שנלמדו ייישאר אצלו לכל החיים.
בגיל 5.5 חודשים שיני הכלב מתחלפות לשיניים בשרניות ובאופן רשמי הוא הופך מגור צעיר לגור בוגר.
5.5 חודשים עד 9-12 חודשים – גור הכלבים תופס ביטחון, שליטתו במרחב משתפרת והוא מתחיל להיות מודע לזהותו המינית. אצל בני נוער גיל זה נקרא גיל הטיפש עשרה, אצל כלבים הוא נקרא שלב הבריחה. אצל זכרים זה מלווה בהרמת רגל תוך כדי עשיית צרכים, נקבות יקבלו את הייחום הראשון. סירוס / עיקור גורם לשינויים להיות מתונים.
12 חודשים עד 24 חודשים – הכלב בתקופה זו 'יספיק' להתגייס, להשתחרר, להתחיל עבודה ראשונה ושנייה, לטוס לטיול ארוך בחו"ל, להתאהב ולבחור לעצמו מסלול לימודים. בשלב זה הכלב מעצב כמעט באופן סופי את אופיו והתייחסותו לסביבה.
24 חודשים והלאה – בגרות. החיים עצמם. קשה לשנות את התנהגותו ואופיו מכיוון שהכלב נמצא כבר 'בישורת' של חייו.
הזדקנות – אצל כלבים ענקיים החל מגיל 7 
אצל כלבים גדולים החל מגיל 9
אצל כלבים בינוניים החל מגיל 11 
אצל כלבים קטנים החל מגיל 13 
כהות חושים וקריסת מערכות טוטאלית, אובדן מעמדות בהיררכיה.

בהתנהלות שלנו מול גור הכלב נשתדל לא לאפשר לו התנהגויות אסורות. ככל שנהיה מדויקים יותר כך עבודתנו מול הגור תתמקד בעיצוב ולא בגמילה. עיצוב התנהגותי הינו תהליך איטי שדורש מאיתנו הרבה סבלנות. אולם הליך של גמילה הינו בדרך כלל ארוך ומייגע והתוצאות כמעט אף פעם לא מושלמות. לדוגמה: אם אנו רוצים שהכלב יסתובב באופן חופשי בגינה, נדאג ראשית לסגור אותה בצורה הרמטית כך שלא יוכל לברוח, מכיוון שאם ילמד לברוח יהיה לנו מאוד קשה לגמול אותו מהרצון לברוח שוב.

חשיפה. יש הכרח שהכלב יכיר לא רק את הלהקה, אלא את כל מה שסובב אותה (מכוניות, כלבים ובעלי חיים אחרים, רעשים, אופניים וכו'). שלב זה חשוב ביותר בכדי שהכלב לא ייפתח לדוגמא פחדים מדברים חדשים או יגלה תוקפנות מול כלבים אחרים.

תפקידנו כמנהיגים הוא להכיר את זכויות הכלב, ללמוד כיצד עליו לקבלם ולתת לו אותם במלואם. לאחר מימוש כל הזכויות נוכל לדרוש מהכלב את חובותיו. 

זכות ראשונה – הוצאת אנרגיה: 'כלב עייף הוא כלב מרוצה'. כלב שלא הוצאנו לו מספיק אנרגיה יהיה מתוסכל ויוציא את התסכול שלו בדרכים שונות ומגוונות, שרובן לא יהיו לרוחנו. לדוגמא: נשיכות/קפיצות/נביחות של ועל בני המשפחה, נזקים בגינה, חפירת בורות, רצון לברוח מהחצר ועוד ועוד בעיות שיילכו ויתווספו אם לא נוציא לכלב מספיק אנרגיה. כמובן שכמות הוצאת האנרגיה הדרושה משתנה בהתאם לגיל וגזע הכלב ולכן כדאי לבדוק זאת טוב לפני שבוחרים כלב.

זכות שנייה – משמעת: בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, זוהי זכות ולא חובה. אנחנו בתור מנהיגים טובים צריכים להציב לכלב גבולות ברורים, להסביר לו מה מותר ומה אסור לו לעשות. תרגול משמעת בסיסית (שב, ארצה, לא לזוז, אליי) ברמה יומיומית ועקבית יעזור לנו לחזק את הפקודות שהכלב כבר מכיר, יעזור לנו ללמדו פקודות חדשות וכפועל יוצא יחזק את הקשר שלנו איתו וגם את המנהיגות שלנו מולו – חשוב מאוד שכל בני המשפחה יתרגלו את המשמעת מול הכלב במיוחד הילדים.

*את המשמעת לא נתרגל לפני שנוודא שהוצאנו לכלב מספיק אנרגיה.

זכות שלישית ואחרונה – הענקת חיבה ואהבה. אצל רוב המשפחות זכות זו הינה הראשונה ולעיתים היחידה שהכלב מקבל. חשוב להבין שכלב הוא כלב ולא בן אנוש והצרכים שלו שונים משלנו ולכן לפני שהרעיף עליו חיבה ואהבה אוודא שסיפקתי לו את שתי הזכויות הראשונות – הוצאת אנרגיה ומשמעת.

לכלבים אין ארוחות "בופה". גור הכלבים יאכל שלוש פעמים ביום למשך כ – 10 דקות מזון יבש בלבד. כלב בוגר יאכל פעמיים ביום למשך כ – 10 דקות. כלב שמירה יאכל פעם ביום בבוקר למשך כ – 30 דקות. על הארוחות להיות בזמנים קבועים ולפרקי זמן קצובים. הכלב צריך להבין שהמזון אינו ברור מאליו, אחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר שלו הינה שהמנהיג דואג לו לאוכל. בעזרת האוכל נוכל לבנות את המנהיגות שלנו מול הכלב ולכן חשוב שגם ובעיקר הילדים יהיו אלה שייתנו לו את האוכל. מומלץ גם מגיל צעיר 'לשחק' לכלב עם האוכל בכדי שלא ייפתח תוקפנות מול האוכל; לדוגמא, להכניס ידיים לקערת האוכל תוך כדי האכילה של הכלב, לתת חלק מהארוחה בכף היד ולקחת ולהחזיר את קערת האוכל.

דימוי מהטבע של מקום המרבץ של הזאב. על ה"מאורה" להיות נגישה, מוגנת מקור ומחום (רטיבות, שמש), במיקום פינתי אך מרכזי, כזה שחולש על הכניסה והיציאה מהבית. חשוב שלכלב יהיה זיכרון קישורי חיובי לגביה (יאכל בה, יקבל תשומת לב, ירבץ בה, קונג וכו).

הכלב משתמש ביללות, יבבות ונביחות בכל מיני סיטואציות. אם מדובר בבכי של תסכול (לדוגמה: הכלב מתוחם במאורה שלו ומייבב כי הוא רוצה להיות לידנו), אנו חייבים להתעלם ממנו. בכי של תסכול הוא בכי מבגר וברגע שנתעלם ממנו לחלוטין, נלמד את הכלב שלא יצא לו כלום מכך שהחליט להשתמש בו. 

בהתנהלות מול גור הכלב נצטרך להיות מאוד רגישים לפענוח מתי מדובר בבכי שנובע מצורך אמיתי (לדוגמה: כאשר לגור יש צרכים), ומתי זה בכי של תסכול. יבבות של תסכול יעלו לטונים גבוהים בעוד שיבבות של כאב או של צורך אחר יהיו יותר "מעגליות" ושקטות.

בדיוק כמו אצל ילדים כך גם אצל כלבים, חשוב שנחליט אם אנו יכולים לסמוך על הכלב או לא. אם אנו יכולים לסמוך עליו הוא יוכל להיכנס למאורה (מיטה, מקום) ולצאת ממנה בצורה חופשית. אם עדיין איננו סומכים עליו מפאת צרכים, נזקים או גבולות לא ברורים, נהיה חייבים לשלוט על הכניסה והיציאה שלו מהמאורה (לול). אפשר לדמות לול על ידי כלוב טיסה או על ידי וו ג'מבו המחובר לקיר אליו תהיה מחוברת רצועה (עדיף רצועת תיחום מברזל בכדי שאם הכלב יינסה לנשוך ולהרוס את הרצועה הוא לא יצליח).

מקום המרבץ של הכלב בו ירגיש בנוח ובו לעולם לא יעשה את צרכיו – כלוב טיסה, לול, פנים הבית. עם הכלב חי בתוך הבית, חשוב שנבהיר לו שכל מרחבי הבית נחשבים לחלק מהטריטוריה הפנימית שלו וכך נעזור לו להיגמל מעשיית הצרכים בתוך הבית.

מרחב התנועה היומי של הכלב – לרוב מדובר בגינה/חצר של הבית. אם מדובר על דירה אז כל מה שנמצא מחוץ לבניין ייחשב טריטוריה חיצונית.

יכולתו של גור כלבים לשלוט בסוגריו מוגבלת. לעיתים מתוך התרגשות או מתוך פחד יברחו לגור טיפות פיפי. אין צורך לכעוס עליו לאור התנהגות זו, אלא לנקות ולהשתדל בפעם הבאה כשהוא מתרגש או מפוחד, לא להעצים את הסיטואציה.

כלב שאנו לא סומכים עליו חייב להיות בבית באחד משלושת המצבים הבאים:

1. משוחרר תחת השגחה – המצב הכי חשוב, אך גם הכי קשה ליישום. הרעיון הוא לתת לכלב להתנהל בחופשיות ברחבי הבית ותוך כדי ללמדו מה מותר ומה אסור לו לעשות. אם כלב לא יישגה לא נוכל לתקנו ולהסביר לו מה כן מותר לו לעשות. 

2. מתוחם במאורה שלו ללא צורך בהשגחה – הכלב צריך ללמוד להיות קשור / מתוחם במקום שלו בכדי שנוכל לשים אותו שם לישון בלי חשש שהוא יעשה צרכים ו/או נזקים בבית בזמן הלילה או בזמן שאיננו בבית. חשוב להוציא לכלב מספיק אנרגיה ולתת לו את האפשרות לעשות צרכים לפני שנתחם אותו. בכדי שהכלב לא ייקשר את התיחום למשהו שלילי, בכל פעם שנתחמו ניתן לו צעצוע/עצם/מח עצם להתעסק איתו ושיסיח את דעתו.

3. Tie down – מחובר ברצועה סמוך אלינו, כך שיוכל לרבוץ לידנו – למקרים בהם לא נוכל לשחררו תחת השגחה אך לא נרצה שהוא יהיה מתוחם במאורה שלו.